הָיוּ לְפָנָיו מִינִין שִׁבְעָה עַל אֵי זֶה מֵהֶן הוּא מְבָרֵךְ. תַּמָּן אָֽמְרִין כָּל הַקּוֹדֵם לְמִקְרָא קוֹדֵם לִבְרָכָה וְכָל הַסָּמוּךְ לָאָרֶץ קוֹדֵם לַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
וכל הסמוך לארץ קודם לכל. וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ:
כל הקודם למקרא. במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה:
היו לפניו מינין שבעה. הרבה מינין וכולן מין שבעה:
תמן. בבבל אמרין:
עַד כְּדוֹן כְּשֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת. אֵין בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת לָא בְּדָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל זוּגָא סְלַק גַבֵּי אִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי חַמְתוּן נָֽסְבִין זֵיתָא וּמְבָֽרְכִין לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. 47b אֲמַר לוֹן וַעֲבְדִּין כְּדוֹן. רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי שְמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִבִי כֲּהָנָא בְּשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מִמִּין שִׁבְעָה עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי זֵירָא וְיֵאוּת. מִן מַאן דַּאֲנָן חֲמִייָן רַבָּנָן סָֽלְקִין לְרֵישׁ יַרְחָא וְאָֽכְלִין עֲנָבִין וְלָא מְבָֽרְכִין בְּסוֹפָהּ. לֹא בְּשֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת. שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח''כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע''פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו:
לא היה בדעתו. אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח''כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב''ל לעיל וכדפרישית:
רבן גמליאל זוגה. כך שמו ונזכר כמה פעמים בש''ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה:
חמתהון. ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח''כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו:
ר' זעירא שלח שאל לר''ש בר נחמן. מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח''כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית:
א''ר זעירא ויאות. אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם:
משנה: בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּירַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּירַךְ עַל הַפַּת פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. בֵּירַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ב''ש. סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב''ש:
פרפרת. כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע''ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן:
מתני' פטר את היין שלאחר המזון. והני מילי בשבתות ויו''ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון:
הלכה: אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא תַנִּינָן אֶלָּא בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. אֲבָל אִם בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן לֹא פָטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. תַּמָּן אָֽמְרִין אֲפִילוּ בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן לֹא פָטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. וְהָא תַנִּינָן בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. רַב הוּנָא וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אֲמַר בְּהָדֵין דְּשָׁתִי קוֹנְדִּיטוֹן. וְחָרָנָא אֲמַר בְּהָדֵין דְּשָׁתִי חֲמָר אַחַר בַּילְנֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
וחרנה. ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג''כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון:
כהדין דשתי קונדיטין. מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר:
והא תנינן. דפוטר:
תמן. בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון:
אבל אם בירך וכו'. אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות:
גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון. דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן:
רִבִּי חֲנִינָא בַּר סִיסַיי הֲווּן אִילֵּין דִּנְשִׂייָא מְשַׁלְּחִין לֵיהּ נִקָלַווְסִין וַהֲוָה שְׁבַק לוֹן בָּתָר מְזוֹנֵיהּ וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן תְּחִילָּה וְסוֹף. רַב חוּנָא אָכַל תְּמָרִין עִם פִּיסָּתֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי פְּלִיג אַתּ עַל רַבָּךְ שׁוֹבְקִין בָּתָר מְזוֹנָךְ וְאַתְּ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן תְּחִילָּה וְסוֹף. אֲמַר לֵיהּ אִינִּין אִינִּין עִיקָּר נְגִיסָּתִי. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי סָֽלְקוּן לְמִשְׁתִּיתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָא עֵנְתָּנָייָה אַפִּיק קוֹמֵיהוֹן פַּת הַבָּאָה בְכִיסְנִין לְאַחַר הַמָּזוֹן. אָֽמְרִין נִישְׁבּוֹק אוּלְפָּנָא וְנֵיתֵי לָן לְמַתְנִיתָא. דְּתַנִּי רִבִּי מָנָא מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי פַּת הַבָּאָה כִּיסְנִין לְאַחַר הַפָּזוֹן טְעוּנָה בְרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אָֽמְרֵי מִכֵּיוָן דְּהֵן יְחִידָיֵי וְרַבָּנָן פְּלִיגִין עֲלוֹי נַעֲבִד כְּרַבָּנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרי. שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן:
אמרין נישבוק אולפנא. נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ''ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו':
למישתיתיה. לסעודת המשתה של ר''ח ענתנייה:
אינון אינון עיקר נגיסתי. הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ''ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל:
פליג אתה על רבך. רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך:
אכל תמרין עם פיסתיה. עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים:
ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין. כך ראיתי בערוך ול''ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ''ק דע''ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב הוּנָא רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָא רוּבָּא פַּת הַבָּאָה כִּיסְנִין אַחַר הַמָּזוֹן טְעוּנָה בְרָכָה לְפָנֶיהָ 48a וּלְאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי אַמִּי רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה בְּמַה הוּא פְלִיג. כְּשֶׁאָכַל מֵאוֹתוֹ הַמָּזוֹן בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ לֹא אָכַל מֵאוֹתוֹ הַמִּין בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן. אָתָא רַב חַגַּי בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ לֹא אָכַל מֵאוֹתוֹ הַמִּין בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל אפי' לא אכל וכו'. וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן:
ר' יוחנן פליג. וס''ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ''ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן:
טעונה ברכה לפניה ולאחריה. ואע''ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה:
פת הבאה כיסנין. שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source